הסיפור שלנו מתחיל בסטודנט צעיר וילד, רני ושגיא. רני היה סטודנט צעיר לפסיכולוגיה כשפגש את שגיא, ילד בכיתה ו' במסגרת פרויקט פר"ח. במשך כשנה הם בילו ביחד במסגרת הפרויקט, וכשהשנה הסתיימה כל אחד המשיך בדרכו.​לאחר שנתיים, בצהרי יום שישי שמשי ונעים, רני ישב בבית הקפה השכונתי עם קרן אשתו הטרייה כשהטלפון צלצל, על הקו היה שגיא.״אתה יכול לבוא לאסוף אותי מהים?״, שאל.״מה אתה עושה שם?״ שאל רני."אני גר כאן באוהל" שגיא ענה.בתחושת בלבול וטלטלה, רני נכנס לאוטו ונסע לפגוש את שגיא.​מאותו הרגע, חייהם של רני ושגיא נקשרו. דרך שגיא פגש רני נערים נוספים, שקופים, כאלו שהמערכת לא ידעה איך להכיל אותם ואיש סביבם לא האמין שיצליחו במשהו, נערים שהיו במלחמת הישרדות וחלומות שהאמינו שלעולם לא יתגשמו.​מהקשר המשותף והתהליך האישי של שגיא, רני הבין שלתעסוקה משמעות אקוטית בתהליך השיקום והריפוי של הנערים שעד אותו הרגע היו שקופים.​שגיא וחבריו לא חיפשו נדבות. הם חיפשו מסגרת, כזאת שדרכה יוכלו להתפרנס, ללמוד ולדעת שיש להם מטרה וסיבה לקום בבוקר.​באחד מערבי השבוע, רגע לפני שהקיץ פינה את מקומו לסתיו, רני ישב במרפסת בית הקפה כשהמלצרים סביבו החלו להתארגן לקראת סגירה. על השולחנות הוא ראה שאריות נרות על דלפקי הקפה, שאריות שלכאורה לא היה ניתן לעשות בהם שימוש נוסף ועלתה בו מחשבה. מה אם ניקח את שאריות הנרות "חסרי התועלת", נמיס אותם ונכין מהם נרות?"מה אתם הולכים לעשות עם שאריות הנרות האלה?" הוא שאל את המלצר"זורקים. אין מה לעשות איתם" הוא ענה."במקום לזרוק אותם לפח, תוכל לאסוף עבורי את השאריות ואני אבוא לקחת אותם?" הוסיף רני"בטח" הוא ענה.​היום אנחנו קוראים לזה מיחזור אבל אז רני ראה בשאריות הנרות את אותו פוטנציאל שראה בשגיא ובנערים ובנערות שפגש.בלי ניסיון או ידע, רק מתוך הידיעה הברורה שחייבים לייצר לנערים האלה מסגרת, שגיא ורני החלו לעבור בין בתי קפה בלילות ולאסוף שאריות של נרות והחלו ללמוד איך מייצרים נרות.​​פטריציו הוא מחנך וחוקר הפוטנציאל האנושי ופיתח את שיטת החינוך לאלף השלישי PTM. אנו זוכים להנחייה ולליווי של הקרן העולמית שייסד ואנו עובדים לאורה של השיטה שבעזרתה הנערים והנערות שלנו זוכים בכלים לחיים בעזרתם יבנו לעצמם חיים מלאים ומשמעותיים.​​חזון העמותההחזון שלנו: לכל ילד, לכל נער ולכל מבוגר יש הזדמנות שווה לגלות, לפתח ולממש את הפוטנציאל שלהם, בתוך תהליך למידה מתמשך (Lifelong learning), וכחלק מחברה ערכית וסובלנית.​​בנוסף להשפעה הישירה על הנערים והנערות המשתתפים בפרויקט ישנה גם השפעה על המעגל הרחב יותר של המשפחה, כלומר הורי בני הנוער, האחים והאחיות וכן על החברים הקרובים. כמו כן ישנה השפעה על כמות גדולה יותר של נערים ונערות הנמצאים במית"ר (כ-100 נערים בשנה), אותם בני נוער עדים לשינוי שעובר/ת הנער/ה המשתתף/ת בפרויקט ורוצים להצטרף אף הם.